שלום לכולם, נעים מאוד. אני אהד טהרלב. אני אגיד כמה מילים על עצמי. בכובע האזרחי שלי אני ראש מדרשת לינדנבאום ויושב-ראש פורום המדרשות המתגייסות. אני עוסק בגיוס בנות דתיות מזה כ-28 שנה. התחלנו עם מדרשה של 15 בנות והיום יש לנו כ-450 בנות דתיות בצבא. כפי שכולם יודעים 4,000 בנות דתיות מתגייסות. לצערי הרב, אני גם אב שכול. הבן שלי, חייל גולני, נפל לפני שמונה שנים וחצי בפיגוע דריסה בצומת עפרה. הוא היה בני הרביעי מתוך שבעה. כל ילדיי שירתו בצבא חוץ מהצעיר בן 17. הבנות שלי, הבנים שלי והחתנים שלי עשו מילואים. למען גילוי נאות, גם אני כרגע במילואים. אני קצין נפגעים ומלווה משפחות שכולות מ-8 באוקטובר. אני רוצה לזעוק במיוחד לאור הסעיף הראשון של מטרת לימוד תורה. הבן שלי שכרגע לא יכול להשמיע את קולו למד תורה שנתיים לפני השירות הצבאי. הוא התכוון לחזור לישיבה אחרי השירות הצבאי שלו. אפשר ללמוד תורה וגם לשרת בצבא. אני פשוט לא יכול להבין איך הדברים האלה בכלל יכולים לבוא בסתירה. הטענה שיש כאלה שצריכים ללמוד תורה ולא לשרת בצבא היא מצווה הבאה בעבירה. אני אומר את זה בטרמינולוגיה ההלכתית. יש כאלה שיושבים פה ומבינים אותי מצוין. זו מצווה הבאה בעבירה. זה מנוגד להלכה היהודית, זה מנוגד לרוח התורה, זה מנוגד לכל דבר ודבר. לא יכול להיות. השתתפתי בפאנלים עם אנשים שלא מתגייסים. הם אמרו לי שהם חוששים איך הילדים שלנו יחזרו. אני אמרתי להם שהילד שלי לא חזר. אתה חושש איך הילד שלך יחזור אבל הילד שלי לא חזר. הילדים יחזרו גדולים יותר בעלי יראת שמיים גדולה יותר. כאדם שעוסק בהקמת מסלולים לבנות דתיות בצבא אני יכול להעיד שהעבודה עם הצבא היא יוצאת מן הכלל. הבנות הדתיות שבוחרות ללכת לצבא נשארות דתיות, מתחתנות עם בחורי ישיבה דתיים, עוסקות בתורה ומקדשות שם שמיים ברבים. לא יכול להיות מצב כזה שיהיו כאלה, סליחה שאני אגיד את זה בצורה בוטה, קבורים בהר הרצל שחלק מסוים מהחברה וחלק לא. הטענה שצריך ללמוד תורה – ללמוד תורה צריך. מי כמוני חושב שלימוד תורה הוא קיומי לעם ישראל. יש שנתיים, אפילו לא שלוש שנים, שנתיים או שנה וחצי שהן מסגרת צבאית. הם יעשו הפסקה וילכו לשרת בצבא ואחרי זה ילמדו תורה. התורה מצילה ומגינה גם לפני כן וגם אחר כך. יש פה מצב שלא היה כדוגמתו בעם ישראל. יש פה כשל מוסרי אדיר. לא יכול להיות שהמנהיגות של עם ישראל שיושבת פה בכנסת תקבל איזושהי החלטה שעושה אפליה בין דם לדם. אני אומר את זה מהמקום התורני והדתי. אני קורא לכל היושבים סביב השולחן לא להיכנס. החוק הזה הנותן לישיבות מסגרות ולהביא קבוצות של אנשים – כל אחד יעמוד ויהיו קבוצות של מצטיינים. מי שלומד תורה, יעשו לו מבחנים. אם הוא מגיע לרמה הוא ילמד תורה. מי שלא לומד תורה ישרת בצבא. גם לומדי התורה לא כולם מצטיינים בתורה. הם יוכלו ללמוד תורה אחר כך או לפני כן. תאמינו לי כולם יחזרו. לא יכול להיות שאנחנו משקיעים כל כך הרבה בחינוך דתי-תורני גם בתור ההורים בסוף הילדים שלנו יוצאים החוצה ואנחנו אומרים מי יודע איך הם יחזרו לנו. הם יוצאים לעבודה ויוצאים לחיים ולכן יש פה כשל מוסרי עמוק מאוד. אני באתי לכאן לזעוק את זעקת הבן שלי ועוד הרבה מאוד ילדים הקבורים בהר הרצל ובמאות בתי עלמין ולא יכולים להשמיע את קולם. אני מבקש ומתחנן בפני הוועדה החשובה לזכור את זה לנגד עינינו. ההיסטוריה לא תסלח לנו. עברו הימים שאפשר להגיד לדחות עוד טיפה ועוד טיפה. לא יכול להיות – יכול להיות ואני חושב שזו זכות גדולה בשבילי לשרת במילואים בסביבות גיל 60 – אבל הרבה מאוד אנשים יכולים לעשות את התפקידים האלה אם הייתה חלוקה יותר שוויונית. חזרתי עכשיו, ובזה אני מסיים, מרומניה עם קבוצת קציני נפגעים. נסענו כדי לעבד את השריטות שלנו שעברנו מ-7 באוקטובר. כולנו מילואימניקים עם ילדים ונשואים, גברים ונשים שעשו עבודת קודש. אין אדם שהיה במלחמה באיזו שהיא צורה בין אם בחזית או בעורף או חזית העורף שלא קיבל טראומה. לא יכול שהחלק הכי תורני ששם שמיים שגור בפיו לא יהיה. אין חילול השם גדול מזה. במקום שיש חילול השם אין חולקים כבוד לרב.